שרונה

עמוד הבית skip navigation   |   שרונה skip navigation   |   מוזאונים ואתרים skip navigation   |   סיורים skip navigation   |   מהקריה בחזרה לשרונה skip navigation   |   מסעדות, קניות ובילוי skip navigation   |   סיפורי בתים skip navigation   |   מידע שימושי skip navigation   |   צור קשר skip navigation

חדר רביעי: שעת הדמדומים של שרונה הטמפלרית

הגל הלאומני ששטף בשנות השלושים את גרמניה והמאורעות שטלטלו את אירופה, חדרו אל שלוות המושבה שרונה. רבים מבני המושבות הטמפלריות בארץ הצטרפו לשורות המפלגה הנאצית, לא אחת למגינת לבם של זקני הטמפלרים, שראו את מפעלם הדתי-משיחי והאוניברסלי מפנה את מקומו למשיחיות פוליטית ולאומנות גרמנית קיצונית.

בפרוץ מלחמת העולם השנייה, בספטמבר 1839, הכריזו הבריטים על הטמפלרים כנתיני אויב ותנועתם הוגבלה. שרונה הפכה למחנה מעצר בעבור תושביה (מחנה IV), והוקפה בגדרות תיל. בהמשך הורחקו התושבים למושבה וילהלמה (כיום בני עטרות) ובמהלך המלחמה גורשו רבים מהם לגרמניה ולאוסטרליה.

לאחר המלחמה, שאלת מעמדן של אדמות שרונה עמדה במרכז העימות בין עיריית תל-אביב, שראתה בהן עתודות להתפתחותה של העיר, לבין שלטונות המנדט והמועצה המקומית שרונה. בשיאו של העימות התנקש ארגון ההגנה בחייו של גוטהילף וגנר, ראש המועצה המקומית שרונה ובעל בית היציקה היפואי, שהתנגד למכירת קרקעות ליהודים מתוך תקווה שתושבי שרונה יורשו לחזור לבתיהם.

מפעל ההתיישבות הטמפלרי בארץ בא לקִצו באפריל 1948, עם עזיבת אחרוני הטמפלרים את הארץ בחסות שלטונות המנדט.



חדר חמישי: בין שיתוף פעולה למאבק >> << חדר שלישי: רוחות של קדמה, חקלאות, תעשייה ומסחר
מדריך שרונה